בכל אוגוסט, כשקציר החיטה והשעורה מסתיים במזרח גאורגיה, העשן חוזר לקאחטי. חקלאים מציתים קש שנותר במישורי אלאזני ושיראקי — מאות ערמות בבת אחת, ולעיתים שריפות גדולות יותר שנמשכות כל הלילה. אפר שוקע על בתים, חבלי כביסה וערוגות ירק בכפרים שמורד הרוח מהשדות.
תושבים מתארים שמיים שמאדימים אחרי החשכה ואופק שנראה מפוחם ביום. ביישובים שבהם אספקת המים ממילא מוגבלת אומרים שכביסה שזה עתה נכבסה צריך לכבס שוב, בריכות ילדים דורשות ניקוי חוזר, וסרט פיח דק מכסה כמעט כל מה שבחוץ.
נוהג ותיק אחרי הקציר
שריפת שדות קצורים אינה חדשה בקאחטי. חקלאים רבים אומרים שהצתת הקש זולה ופשוטה יותר מפינוי שאריות במכונה לפני החריש. חלק טוענים שהאש מנקה עשבים ומזיקים, כולל עלקת, ומכינה את הקרקע במהירות לעונה הבאה.
מתנגדים משיבים שהנוהג חורג מהחלקה המיועדת. החקלאי אווטנדיל גוצ'אשווילי מקוומו מגארו שבעיריית סיגנאגי מפרסם סרטונים משדות שרופים ומפציר בשכנים שלא להצית קש. הוא נזכר בעונה לאחרונה שבה הלהבות עברו לאדמה סמוכה ופגעו בכרמים, ביבולים שעוד עמדו ובמטעים. כשהרוח מתחזקת, הוא אומר, קשה לעצור את האש — במיוחד אחרי רדת הלילה.
מה רואים הכפריים בכל עונה
בדזליסה אנאגי אמרה התושבת מאיה ג'אליאשווילי לרדיו תביסופלבה שכל העמק נראה שחור מלמעלה, ואוגוסט הפך לחודש שהכפריים חוששים ממנו. תלונות דומות מסתובבות מדי שנה בקבוצות פייסבוק של קאחטי: תמונות וסרטונים של שדות בוערים, ויכוחים על האחראים וקריאות לקנסות.
חלק מהמגיבים דורשים לזהות את העבריינים ולהענישם. אחרים מבקשים מהשכנים ישירות להפסיק לשרוף. חוט שלישי מתמקד בעלות: חקלאי מקומי כתב ששילם תוספת בכל שנה עבור קומביין עם מגרסה לטיפול בשאריות, ועדיין ראה שריפה בסביבה — וויתר על ההוצאה.
מה אומרים מומחי הסביבה
אמירן קודיאשווילי, העומד בראש עמותת ידידי השמורות של ושלוואני, אמר לתחנה שגורם מרכזי הוא חוסר מודעות. רוב המגדלים יודעים ששריפת קש פוגעת בשכבת הקרקע העליונה העשירה בחומר אורגני, אמר, אך רבים עדיין סבורים שהרווח הקצר גובר על האובדן. היבולים בחלקות שרופות יכולים להיראות חזקים בשנה נתונה גם כשהקרקע מתרוקנת.
קודיאשווילי הזהיר שאם המחזור יימשך עשרות שנים, הפוריות עלולה לרדת באופן שייקח דורות לשקם. משום שהתבואה חשובה אסטרטגית לגאורגיה, הציע תמיכה ממוקדת — לא בהכרח סובסידיות זהות לכל גידול — כדי לעזור לחקלאי הדגן לטפל במלוא השאריות בלי אש.
הוא גם טען שקנסות גדולים לבדם לא יפתרו את הבעיה. עונשים כבדים עלולים להוציא חלק מהחקלאים מהייצור לגמרי, ואילו הדגמה ניסיונית של יבולים תחרותיים בלי שריפה עשויה לשכנע אחרים.
אכיפה ופניות קודמות
רזו גטיאשווילי מרשת הארגונים הסביבתיים של הקווקז תיאר את המחזה השנתי באלאזני ובשיראקי כרצח אקולוגי. לדבריו, קמפיין הסברה ואזהרות גלויות היו בין ההמלצות שנשלחו לרשויות בשנים קודמות, אך בשטח כמעט לא השתנה דבר.
פנייה לממשלה מ־2021, שעליה חתמו בין השאר ארגוני חקלאים ועסקים, ציטטה את סעיף 177 לחוק העבירות המינהליות של גאורגיה, העוסק בשריפת שאריות חקלאיות. החותמים אמרו שההוראה הפכה למעשה לאות מתה: לפי בדיקתם משטרת הסיור לא רשמה אף פרוטוקול במקרים כאלה בין 2019 ל־2021, וסטטיסטיקה פתוחה עודנה דלה.
המכתב קישר שריפה אחרי הקציר לשריפות בר גדולות יותר, לסחיפת קרקע ולסיכונים לכרמים, מטעים, חגורות רוח ולמגוון הביולוגי. הוא קרא לניטור בסיורים בעונת הקציר, להודעות אזהרה ולקמפיין ציבורי בתיאום עם משרד הגנת הסביבה והחקלאות.
גטיאשווילי אמר לרדיו תביסופלבה שרוב האנשים כבר יודעים ששריפת קש אסורה, אך האכיפה נותרת חלשה. לדבריו על הרשויות ליצור לפחות תקדים גלוי אחד — בלי לרושש חקלאים קטנים — כדי להגן על מי שעומד בכללים ולהראות לאחרים שלמסורת יש מחיר.
רדיו תביסופלבה מסר שפנה למשרד הגנת הסביבה והחקלאות לקבלת עמדתו הנוכחית על שריפות אוגוסט בקאחטי, אך עד מועד הפרסום לא התקבלה תשובה.
מדוע הדפוס נמשך
משקיפים מכל הצדדים מתארים מעגל: השריפה חוסכת עבודה וכסף בטווח הקצר, הזעם ברשתות עולה בכל אוגוסט, ופעולה רשמית כמעט אינה נראית. חקלאים שמשקיעים בטיפול תקין בשאריות עדיין נושמים את עשן השכנים. קבוצות סביבה רוצות סיורים והסברה; מגדלים רבים מחכים לציוד במחיר סביר או לחלופות בתמיכת המדינה לפני שינטשו שיטה שמשפחותיהם השתמשו בה שנים.
עד שהחלקים האלה יתיישרו, אופק אוגוסט של קאחטי צפוי להמשיך להתמלא עשן זמן קצר אחרי שהקומביין האחרון עוזב את השדה.
